סדרת מהבטן
נירית יוצרת מהבטן, בצורה אינטואיטיבית, תוך אמון בתהליך היצירה ובהתפתחותו הטבעית. בזמן היצירה מחפשת נירית וחוקרת ללא הרף את השונה, האחר, האינדיבידואלי, תוך כדי התנסות בחומרים שונים שמעוררים את דמיונה. היא נהנית "להפיח חיים" בחומר, לבצע עבודת כפיים, להפתיע ולרגש את עצמה.
נירית אומרת שלא תמיד היא מוצאת מילים להגדיר את תהליך היצירה שלה - יש רגע של השראה, שבו היא שוקעת בתוך עצמה, נסחפת אחרי משהו שחזק ממנה וכמו בהבזק של רגע היא מדמיינת מה יקרה מהחומר, מחליטה ומבצעת. האמנות מבחינתה היא שפה חוצה גבולות שאיננה מתבססת דווקא על לימודים אקדמיים: עבורה, כשמתבוננים ביצירת אומנות או עיצוב, אין זה משנה מה הלאום של מי שיצר אותה, מהו מינו וצבע עורו, היכן למד והציג את עבודותיו בעבר: משנה רק האם היצירה "נוגעת" בליבו של המתבונן בה ומרגשת אותו, האם היא מדברת בשפה האוניברסלית המקרבת לבבות.
