"נולדתי בשנת 1963, אני נשואה לאורי פקר ואם לארבעה בנים. סיימתי בשנת 87 לימודי אופנה ב - Parsons School of Design בניו יורק ולאחר מכן פיתחתי קריירה בתחום עיצוב אופנה, תוך מיקוד בשמלות כלה. בשנת 2000 התחלתי ליצור במקביל לעיסוקיי ולהרחיב את השכלתי בלימודי צורפות, אובניים, פיסול קרמי ופיסול בברזל.
את מרבית הכשרתי כאמנית קיבלתי בבית המלאכה לתפאורות של אבי, צבי לבב ז"ל, שנחשב למקצוען בתחומו. הוא לימד אותי לרתך ולעבוד עם חומרים שונים ובעיקר לא לחשוש להתנסות, לחוות וללמוד. את המכלול השלימה אמי האהובה אילנה, מורה למלאכה ותופרת כתחביב.
לא תמיד אני מוצאת מילים להגדיר את תהליך היצירה שלי: יש רגע של השראה, שבו אני שוקעת בתוך עצמי, נסחפת אחרי משהו שחזק ממני וכמו בהבזק של רגע אני מדמיינת מה יקרה מהחומר, מחליטה ומבצעת.
האמנות מבחינתי היא שפה חוצה גבולות: עבורי, כשמתבוננים ביצירת אומנות, העיקר הוא האם היצירה "נוגעת" בליבו של המתבונן בה, מרגשת אותו ומדברת בשפה האוניברסלית המקרבת לבבות."
הסדרות המוקדמות מבליטות את יכולתה ליצור ממגוון חומרי גלם ממוחזרים: בעיקר מתכות (גלגלי שיניים ומסבים, אדני רכבת, מפתחות ומסמרים ישנים וכו'), פסולת (נורות, מזרונים, גפרורים, בובות, אטבים, חלקי זכוכית וכו') וחומרים מהטבע (בלוטים, גרעיני חמניות, אורז, חול ים, חצץ צדפים וכו').
בשנת 2010 החליטה לבב פקר להתמקד בחומר אחד - שרשראות אופניים, ובנושא אחד – כלבים. החומר התגלה "במקרה", כשבאחד מביקוריה אצל מתקן האופניים ביקשה ממנו לשמור עבורה את ה"זבל". השרשראות התגלו לה כחומר נפלא שמכיל את אהבתה לברזל ואת התרגשותה להכיר ולחקור את העדינות והגמישות של חומר זה ואת הורסטיליות של התנועה שלו. התוצאה היתה סדרת הכלבים הראשונה מתוך Unchained.
לאחר מכן פנתה נירית ליצירה של סדרת השמלות מחומרים שונים, לרבות ענפים, שעונים, חלקי אופניים, נורות, מפתחות, חצץ וברזל בניין, והוסיפה בהומור כלבים תואמים שהפכו לימים לסדרת "גברת עם כלבלב". בשנת 2015 התחילה לעבוד על סדרה של נשים בהריון ("מהבטן") מחלקים שונים של מכוניות, אופנועים ואופניים, קולבים, קפיצים ועוד.
נירית אומרת שלא תמיד היא מוצאת מילים להגדיר את תהליך היצירה שלה: יש רגע של השראה, שבו היא שוקעת בתוך עצמה, נסחפת אחרי משהו שחזק ממנה וכמו בהבזק של רגע היא מדמיינת מה יקרה מהחומר, מחליטה ומבצעת.
לבב פקר מאמינה שלכל אדם בעולם יש כישרון ייחודי לו ואם נתרכז בפנימיות שלנו ונוציא את הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות, נחיה בשלווה ובשלום עם עצמנו ונשפיע על הסביבה הקרובה והרחוקה כאחד. האמנות מבחינתה היא שפה חוצה גבולות שאיננה מתבססת דווקא על לימודים אקדמיים: עבורה, כשמתבוננים ביצירת אומנות או עיצוב, אין זה משנה מה הלאום של מי שיצר אותה, מהו מינו וצבע עורו, היכן למד והציג את עבודותיו בעבר: משנה רק האם היצירה "נוגעת" בליבו של המתבונן בה ומרגשת אותו, האם היא מדברת בשפה האוניברסלית המקרבת לבבות.